מנופי אבי תובלה ושירותים (1991) בע"מ נ' חמאדה ואח'

פסק דין

מונחת בפני תביעה שעניינה בתאונת דרכים.

רקע:

ביום 7.1.2010 בסמוך למחנה צבאי ארעה תאונת דרכים בין שני כלי הרכב נשוא התביעה (להלן: "התאונה").

אין חולק שהתרחשה התאונה, אך יש חולק באשר לנסיבות קרות התאונה והאחריות בגינה.

העיד בפני עת/1 (להלן: "עת/1") שהינו נהג הרכב בבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת"), בנוסף העיד בפני עת/2 (להלן: "עת/2") שהינו נוסע שישב ליד עת/1 ברכב התובעת.

על מנת לסבר את האוזן, בפתח הדיון הובא בפני בית-המשפט כי הנתבע 1 שהיה נהג הרכב מטעם הנתבעים (להלן: "רכב הנתבעים") הלך לעולמו, ולא נותר אלא להצטער על כך. בנסיבות העניין הסכימו הצדדים להסתמך על טופס הודעתו.

עיקר טענות הצדדים:

לטענת ב"כ התובעת, רכב התובעת הגיע למחנה צבאי, כאשר לפניו נסע רכב הנתבעים, נעצר ולפתע החל לנסוע לאחור ופגע ברכבה.

לשיטתו, נהג התובעת לא הצליח למנוע את התאונה, וכל שהיה בידו לעשות זה להסיט את הרכב שמאלה.

לא זו אף זו, מיקומי הנזקים ברכב התובעת מעידים ומאששים את גרסת עדי התובעת כי רכב הנתבעים נסע לאחור.

לטענת ב"כ הנתבעים, רכב התובעת הגיע בנסיעה במהירות גבוהה אחרי רכב הנתבעים, לא בלם, ניסה לעקוף במהירות את רכב הנתבעים העומד, ופגע בחלקו האחורי שמאלי של רכבם.

ב"כ הנתבעים טענה באריכות יתרה כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל על שכמה, שהרי שני עדי התובעת מסרו גרסאות סותרות.

יתרה מכך, לטענתה מיקומי הנזקים ברכב התובעת לא עולים בקנה אחד עם גרסת עדיה, מה גם שטענת הנסיעה לאחור של נתבע 1, מוכחשת.

באשר לנזק ביקשה להפנות את תשומת לב בית-המשפט כי הרכב נבדק כעבור חודשיים לאחר התאונה, ושמועד זה לא מתיישב עם החשבונית שצורפה לכתב התביעה.

דיון והכרעה:

השאלה הצריכה לענייננו בתיק דנן – האם התובעת הרימה את הנטל המוטל על שכמה והצליחה להוכיח כי נהג רכב הנתבעים נסע לאחור, אם לאו.

אקדים ואומר, כי לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדים מטעם התובעת, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ברכב התובעת ועיינתי בכל אשר הובא בפני, השתכנעתי לקבל את גרסת עדי התובעת באשר להתרחשות התאונה.

בקליפת אגוז, בית המשפט ער לכך שבמשפט האזרחי השתרש הכלל – "המוציא מחברו עליו הראיה" (משנה בבא קמא ג' יא). דהיינו, כאשר פלוני תובע את אלמוני, מוטלת עליו החובה להוכיח בראיות כי אכן אלמוני חייב לו.

על שכמו של התובע מוטלת גם חובת השכנוע. שהרי, מידת ההוכחה במשפט האזרחי היא הטיית מאזן ההסתברות למעלה מ- 51%, בעל דין שיזכה במשפט, לאחר הליך של שמיעת ראיות, הוא זה אשר שכנע את בית המשפט כי נכונות גרסתו מסתברת יותר מזו של יריבו.